על מרכזיות העבודה והלמידה בחיי הפרט | ד"ר יורם דובובסקי

העבודה מהווה עבור מרבית האנשים חלק מרכזי ורב-ערך בחיים. התעסוקה כמקור פרנסה מאפשרת ביטוי לפונקציות לוואי כגון: סדר יום מובנה, מגעים חברתיים משמעותיים היוצרים קבוצות התייחסות, הזדמנות להוכיח כשרון, יכולת ופיתוח סטטוס.
כמו-כן יכולה העבודה לספק לפרט יכולת להזדהות מקצועית, תחושת מבניות וגבולות, הנאה, כוח ושליטה על משאבים וכן תחושת ערך ושווי עצמי. העבודה תורמת לתחושת הביטחון העצמי של הפרט, בכך שמאפשרת לו לפתח יכולת שליטה, ומחזקת את ההערכה העצמית שלו כלפי עצמו לאור העובדה כי הוא תופס עצמו כתורם ומועיל בסיטואציה בה נמצא.
כמו כן מהווה העבודה את אחת הזירות החברתיות המשמעותיות ביותר להתפתחות אישיותו של האדם, וכי תפקיד העובד משרת צרכים כמו צורך בהגשמה עצמית והישגים.
במקום שבו "עולם העבודה" מהווה ערך כה חשוב בחיי הפרט, הרי הפסקה בפעילות הפיזית והמנטלית השגרתית בעבודה נתפסת כאחד המשברים הקשים במעגל החיים. המשבר עלול לתת אותותיו בהתנהגותו, עמדתו ותחושותיו של הפרט. מדובר בהינתקות ממעגל העבודה המוכר, אל ואקום חברתי בלתי מוכר, אותו הפרט הפורש אמור לעצב בעצמו.
תופעות הלוואי של עזיבת מקום עבודה יכולות להיות: צמצום בהיקף ההכנסה, עיצוב מחדש של רמת ההוצאות המשפחתיות, וכן איבוד של אותן פונקציות לוואי כגון: ניתוק קשרים חברתיים שדרכם הפרט יוצר את הסטטוס החברתי והדימוי העצמי שלו. כמו-כן ניטלת לעתים מהפורש "הילת המפרנס".
מחקרים סוציולוגיים מציינים את הקושי הרב יותר של הגבר, מאשר האישה, לעבור למעמד של גמלאי. אישה ההופכת גמלאית ממשיכה גם לאחר הפרישה בתפקידיה הנשיים, ובכך שומרת על המשכיות בחייה.
תמורה משמעותית נוספת הנובעת מן הפרישה כרוכה בהיבט של תרבות הפנאי. אדם הפורש לגמלאות נמצא במצב בו הוא אינו מוגבל בזמנו הפנוי, שעד הפרישה היה מצוי בדרך-כלל במשורה. שינוי זה יכול להתקבל הן בברכה, והן בחרדה, ונובע גם בחלקו מחוסר מודעות, גם ברמת החינוך, למיצוי וניצול נכון של הפנאי. יש לציין כי המעבר ההדרגתי למערכת עבודה של חמישה ימים בשבוע החל לתת אותותיו לאחר כמה שנים בשינוי בתרבות הפנאי בישראל. חיזוק נוסף למרכזיות העבודה בחיי הפרט אנו מוצאים בסקר שנערך לאחרונה בישראל ובארצות נוספות. הסקר דן בשאלה: האם תמשיך לעבוד במידה ותזכה בפיס בסכום שיאפשר לך חיי רווחה ללא עבודה? הסקר כלל אלף נשאלים בכל אחת מהמדינות בן נערך.
90% מהישראלים ענו כי ימשיכו לעבוד, לעומת 86% ביפן, 85% בבלגיה, 84.5% בארצות הברית, ו- 64% בגרמניה. עם זאת חל בעשור האחרון שינוי בסדר החשיבות שמייחס העובד לעצם העבודה. אם לפני עשור האלמנט המרכזי היה העניין בעבודה, הרי כיום עלה נושא השכר ותפס את המקום הראשון בצורך לעבוד.
עובדה נוספת אשר יכולה גם להסביר מוביליות יתר במקומות עבודה, הינה מעבר גובר והולך ממעמד של קביעות למעמד של חוזים אישיים, מעמד אשר מגביר את החלפת מקומות העבודה, הן ביוזמת העובדים, והן ביוזמת המעסיקים. ואכן, תופעת מוביליות היתר במעבר בין מקומות עבודה הולכת ומתגברת עם השנים, ובמיוחד בשנים האחרונות. בעבר היה מקובל מאוד כי אדם עובד כל חייו במקום עבודה אחד. כיום אנשים הם לעתים הישגיים יותר, אמיצים יותר, ומוכנים לנסות ולשנות. כמו-כן רבה היום יותר התופעה של שני בני זוג עובדים, עובדה המאפשרת ליטול סיכון במעבר בין מקומות עבודה, ללא סיכון רב מדי של ההכנסה הכספית הדרושה לקיום המשפחתי.

לפי-כך נוטה העובד לבחון את הישגיו המקצועיים בארבעה שלבים:

• הערכה עצמית.
• קביעת יעדי קריירה.
• זיהוי הזדמנויות ואילוצים.
• נקיטת פעולות וצעדים בשטח הקריירה.

שלבים אלו מלווים את העובד לכל אורך מסלול עבודתו, ומביאים אותו לעתים לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו, אם הוא מרגיש "חסך" באחד או יותר משלבים אלו.

ולצד כל אלו - הלמידה. מה לא נאמר עליה? על רכישת הידע, על משמעות הידע, ועל מה הידע עבור כל אחד מאיתנו:

ידע וייעוד
כוח ההשכלה, הלימוד וההבנה - הם ידע.
ידע הוא כוח המאפשר הבנה ושינוי.
כשאתה מיישם את הידע בחיי היום-יום אתה מתקיים בידיעה חיה.
לכן - הידע הוא עדי, תכשיט שלא יסולא בפז.
הוא מאפשר לך להגיע אל היעד דרך היעוד
של כל רגע ורגע שאתה חווה במלוא התוכן והעניין.
ואנו גאים בהיותך נדבך בדרך אל היעד.