המשבר הפיננסי הגדול – פעם ב-100 שנה! | לוי מורב
הלאמת שני בנקאי ההשקעות על ידי הממשל עוד בתחילת ספטמבר על המשכנתאות שהחזיקו בהיקף של 5,600 מיליארד דולר (כמעט מחצית התמ"ג השנתי של ארה"ב), היה אקט חריג ויוצא דופן הן בתקדים ועוד יותר בכמות. בשלב הזה קיוו מקבלי ההחלטות שלא יהיה צורך בהלאמות נוספות ושהשוק יירגע. אולם הוא לא נרגע. להיפך. לזעזוע האדיר, במונחים גיאולוגיים אפשר לדבר על תזוזות של לוחות טקטוניים בין יבשתיים, הצטרפו שני הבנקים להשקעות הגדולים ביותר בארה"ב ובעולם - ליהמן ברדר'ס ומריל לינץ' וחברת הביטוח איי.אי.ג'י. הגדולה בעולם.
כאן לא היה אפשר יותר להמתין ותוכנית ההצלה, אין מילה אחרת מתאימה ונכונה, יצאה לדרך. עיקר תוכנית ההצלה הפיכת האג"ח מגובה המשכנתאות לאג"ח של ממשלת ארה"ב. ההערכה שמרנית מדברת על סכום של טריליון, אלף מיליארד דולר, שהממשל האמריקני יזרים בצורה כזאת או אחרת בעתיד הקרוב והרחוק למערכת הפיננסית.
אילו היה הממשל בעל תפיסת עולם דמוקרטית או לחילופין סוציאל דמוקרטית הוא היה מתערב עוד בתחילת המשבר ומעביר את עיקר הסיוע ללווים, אלה שרכשו בתים בריבית גבוהה היות והיו לווים בעלי דירוג אשראי נמוך - סאב פריים. אנשים רבים הפסיקו לפרוע את התשלומים (המשכנתא) היות ואיבדו את מקום העבודה, עברו לתעסוקה עם הכנסה יותר נמוכה, נקלעו למשבר אישי, כספי או אחר.
התוצאה הייתה שמיליוני אמריקנים לא היו מסוגלים לפרוע את המשכנתא. הם אמנם פינו מיד את הבתים והדירות אותם רכשו, אולם בשוק בו קיימת ירידה בביקוש לדיור, אין למי למכור את הדירות. פינוי הדיירים לא הועיל לבנקים המלווים כלל. אולם לא כאן היה שורש המשבר אלא במקום אחר. במשך השנים פיתחו בארה"ב מערכת של אג"ח (אגרות חוב) מגובות במשכנתאות סאב פריים שהבטיחו הגנה של עד 60% במקרה של אי עמידה בתשלומים על ידי הלווים. ההנחה הייתה שהגאות ברכישת בתים תימשך הלאה ללא הפרעה ואז ניתן יהיה לגרוף מהאג"חים הללו רווחים מהירים וגבוהים.
כך מצאו את עצמם הבנקים להשקעות, תאבי בצע ומהמרים על סיכון גבוה, תקועים עם אג"חים מגובים חסרי כל ערך כלכלי וכספי. אפילו בנקים ישראלים לא עמדו בפיתוי ורכשו אג"חים מהסוג הזה מהבנקים האמריקניים להשקעות, במיוחד ליהמן ברד'רס ומריל לינץ'.
בינתיים במשך השנים האחרונות חילקו ביניהם המנהלים, הבכירים ובעלי המניות מיליארדי דולרים בצורת דיווידנד, אופציות, משכורות עתק ובונוסים שמנים. את החשבון הם יגישו לפירעון למשלמי המיסים בארה"ב אם בצורת העלאת מיסים כבדים בעיקר על שכבות הביניים, או בצורה של פגיעה קשה בשירותים הציבוריים - חינוך, בריאות וביטחון. בדיוק כמו אצלנו אחרי משבר מניות הבנקים ב-1983.
אבל משהו בכל זאת שונה. הזהרנו לפני שנתיים ושלוש מפני הפגיעה בכספי החוסכים הקטנים. כתבנו ואמרנו שמי שמעביר את כספי הפנסיה, הגמל והחיסכון לבורסה, לבתי השקעות ולמהמרים מקצועיים, ללא רשת ביטחון בסופו של דבר יביא לפגיעה קשה בחוסכים, בגמלאים ובקשישים. אולם אצלנו כולם עסוקים בעלבון של מופז, בפצצת האטום שתהיה, או לא, לאיראן, בתהדיה שישנה או איננה עם החמאס בעזה ובירושלים השלמה או המחולקת.
אף אחד, פרט לסטנלי פישר המודאג, לא מתעניין באמת בשאלה מה צריך לעשות כאן לפני שהרעה תפגע בכולנו. והאמת שהיא כבר פגעה קשות. באלה שמושכים את כספם כעת, באלה היוצאים השנה לפנסיה, בכל אלה קריסת השווקים הפיננסיים כבר פגעה קשות. לשר האוצר שלנו יש עכשיו ציפורים (ליבני) בראש ולא אג"חים. והדבר היחיד המעניין אותו, זה בערך מה שהוא מבין בעניין עצמו, זה לשמור על משמעת ומסגרת התקציב. בדיוק כמו קודמו אברהם (ניל"י) הירשזון. במקום לכנס את מיטב המוחות, לעצב רפורמה של ממש במטרה לשמור על החסכונות הדלים של הקשישים, הגמלאים והעובדים, הוא מטיל את יהבו על הממשל האמריקני שיציל את המשק האמריקני ואגב כך גם את ישראל.
