שוק ההון

בשנים האחרונות החלו לפעול בישראל פלטפורמות שונות שאינן מסונפות או קשורות לבורסה לניירות ערך בתל אביב. בחלק מן הפלטפורמות האלה מתקיים מסחר בניירות ערך הנסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ובחלק אחר מתקיים מסחר בניירות ערך בלתי סחירים.

חלק מן הפלטפורמות מכוון את פעילותן להפגשה ישירה של הלקוחות הסופיים (קונים ומוכרים של ניירות ערך) משני הצדדים (דהיינו, זירות מחסר), בעוד פלטפורמות אחרות פועלות יותר כפלטפורמות של broker-dealers, שבהן כל העסקות הן מסוג "נוסטרו", כאשר בעלי הפלטפורמה דואגים "להתכסות" על הפוזיציה שלהם באמצעות עריכת עסקות נוגדות או בתיווכם של גופים פיננסיים (כלומר, זירות תיווך). הן זירות המסחר והן זירות התיווך לא ביקשו, וממילא לא קיבלו רישיון להפעלת בורסה לפי חוק ניירות ערך.

הוועדה מצביעה על כך, כי הגם שפלח השוק של העסקות הנעשות בזירות החלופיות בישראל, איננו, לעת עתה, גדול במיוחד, הרי שמספרן של הזירות גדל בהתמדה, וסביר להניח כי חשיבותן היחסית בשוק ההון בישראל עשויה להגיע בקרוב למימדים משמעותיים. בדוח קובעים חברי הוועדה, כי מדובר במגמה בינלאומית שהיא פועל יוצא של התחרות בין זירות המסחר הפיסיות ועלייתן המקבילה של הזירות הוירטואליות.

"ככל שהטכנולוגיה לקיום מסחר וירטואלי הולכת ומתפתחת, כך נוצרות הזדמנויות טובות יותר לריבוי זירות, ויזמים ברחבי תבל נשאבים אל תוך חלל ההזדמנויות האמור", נאמר בדוח הוועדה, "לפי נתונים בלתי רשמיים שבידינו, זירות מסחר חלופיות שאבו אל תוכן כמויות אדירות מן השוק בעל נפח המסחר הגדול בעולם, ה-NASDAQ, עד כדי העמדה בסימן שאלה את עצם אפשרות הישרדותו בטווח הבינוני והארוך. מצב דברים מחייב את רשויות הרגולציה בשוק ההון לשידוד מערכות חשיבתי, וחיוב זה היה אחד הגורמים העיקריים שהניבו את היוזמה להקים וועדה זו".  דוח הוועדה מוקדש בעיקרו לשאלה כיצד יש לפקח על שוק שפועלות בו, הלכה למעשה, זירות אחדות.